כיצד לשפר את הקשיחות של זכוכית דו שכבתית

עקרון ההקשחה:

1. הזכוכית הדו-שכבתית המתקשה על ידי הוספת חומרי גלם שיכולים ליצור את השלב השני, שליטה בתנאי הייצור ובתהליך התגובה, ישירות באמצעות תגובה כימית בטמפרטורה גבוהה או גרימת צמיחה אניזוטרופית של גרגרי אלומינה כדי ליצור את השלב הגבישי העיקרי. שפם מופץ באופן אחיד במטריצה, ויחס הגובה-רוחב של גרגרי הגביש גדול או מגדלים את חיזוק הוופל.

2. בדרך זו, ניתן להימנע מפגמי חוסר ההתאמה וההתפלגות הלא אחידה של שני השלבים, כך שהחוזק והקשיחות גבוהים יותר מאלו של אותו חומר מוקשח על ידי השלב השני הזר, ובכך משפרים עוד יותר את התכונות המכניות של החומר.

השיטה להקשיח את המוצר:

1. כאשר הסדק נתקל בחלקיקי עמודים ארוכים במהלך תהליך ההתפשטות, הוא מתכופף לאורך ממשק החלקיק/מטריצה בעל הקשר החלש וחורג מהכיוון הניצב לממשק, ובכך מאריך את נתיב התפשטות הסדק בתהליך של התאמה אישית של הזכוכית הדו-שכבתית. לצרוך יותר אנרגיה, כדי להשיג את המטרה של הקשחת הזכוכית.,

2. גישור והתקשות מתייחסים לעובדה שכאשר מתרחש סדק במטריצה, השפם נושא את העומס החיצוני כמו גשר, ובונה גשר בין משטחי הסדק של המטריצה. השפם על פני השבר של הגוף המגשר מייצר כוח לסגירת הסדקים בגוף, וצורכים את העומס החיצוני כדי לבצע עבודה, ובכך מגבירים את הקשיחות והחוזק של הזכוכית.

3. כאשר סדק המטריצה מתפשט, ריכוז הלחץ גורם לממשק בין הגרגרים המחוברים החלשים לבין המטריצה להתנתק; וכאשר מתאמצים עוד יותר, גורמים לגרוגרים להישבר בנקודת התורפה ואז לצאת מהמטריצה. תהליך משיכת הדגנים צריך לצרוך כמות מסוימת של אנרגיה, כדי להשיג את המטרה של הקשחת החומר.